הקורונה הכתה באיראן — ובצה"ל מבינים שתוספת המיליארדים כבר לא תגיע

עבור ציבור המשקיעים בנפט, השבוע הנוכחי היה אופטימי. בשבוע שעבר עוד היה מחירם של חוזים לרכישת נפט מסוג WTI בשוקי ההון 10 דולרים לחבית, ואתמול הוא כבר זינק לכמעט 25 דולר לחבית. במערכת הביטחון עוקבים מקרוב אחרי התנודות הללו. הסיבה המרכזית לכך היא ההשלכות של קריסת מחיר הנפט על הגורם המרכזי בתרחישי הייחוס של האיומים שרואה לנגד עיניו צה"ל — איראן.

בהתחשב בכך שבדצמבר 2019 היה עדיין מחיר חבית נפט יותר מ–60 דולר, גם מחיר של 25 דולר לחבית עדיין משקף את רעידת האדמה שמתחוללת בעולם האנרגיה בחודשים האחרונים. עבור איראן — מדינה שבתחילת 2018 עוד הפיקה 2.5 מיליון חביות ביום — הקריסה הזו היתה מכה ניצחת, שחברה לסנקציות הכלכליות של ארה"ב ולנזקי הקורונה.

ההשפעה של שלושת הגורמים הללו הגיעה לשיאה בחודשיים האחרונים. כדי להבין את ההשלכות צריך לזכור כי קודם למשבר היוו רווחי המדינה מנפט 15% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה. הסנקציות האמריקאיות היו הדרגתיות. לפני שנה עוד הפיקה איראן מיליון חביות ביום, בזכות העובדה שהאמריקאים העניקו למדינות כדוגמת יפן, סין ודרום קוריאה, שהתרגלו לייבא מאיראן כמות גדולה של נפט, פטורים מקיום הסנקציות. הפטורים הללו בוטלו במאי 2019.

התוצאה היתה צניחה בכמות ההפקה לרמה של חצי מיליון חביות ביום, ולירידה בהיקף היצוא לרמה של 300 אלף חביות ביום. בחודשיים האחרונים של משבר הקורונה גם הכמות הזו התכווצה. אם לא די בכך הגיעה קריסת מחיר הנפט והביאה לכך שההכנסות מכל חבית ירדו לפחות מחצי מרמתן לפני המשבר.

55% מהיצוא האיראני מבוסס על נפט ומוצריו. אין מדובר רק בנפט גולמי. התעשייה הגדולה במדינה היא התעשייה הפטרוכימית, ותוצריה — כימיקלים, פלסטיק, מתכות עתירות אנרגיה — סבלו מירידת ביקושים. כתוצאה מכך צנח מחירם בעשרות אחוזים. אם לא די בכל אלו, חלק מהמפעלים במדינה הושבתו בגלל מגפת הקורונה. באופן רשמי, 85 אלף מאזרחי איראן נדבקו בווירוס ויותר מ–5,000 איש מתו מהמחלה, אולם לאור חוסר השקיפות של השלטון, המספרים עשויים להיות גבוהים בהרבה.

אם לפני המכות האלו הכנסות המדינה מנפט היוו 30% מכלל הכנסותיה, הרי שבתקציב השנה הנוכחית (לוח השנה הפרסי מתחיל בחודש מארס) הממשלה האיראנית מתבססת על ההנחה שרק 10% מהכנסותיה יגיעו מנפט. גם הערכת חסר זו מתבססת על מכירה של מיליון חביות ליום במחיר של 50 דולר לחבית — הערכה לא ריאלית בהתחשב בכך שאיראן נאלצת למכור כיום את תוצרת הנפט שלה בהנחה ניכרת בגלל הסנקציות האמריקאיות. בשל הסנקציות, איראן גם מוגבלת ביכולת להגדיל את החוב הלאומי שלה באמצעות בנקים זרים.

עדות למצוקה אפשר היה למצוא בפניית המדינה לקרן המטבע הבינלאומית בבקשה להלוואה של 5 מיליארד דולר — לראשונה זה כ–50 שנה. בד בבד אישר עלי חמינאי (מנהיגה הדתי של המדינה) לנשיא חסן רוחאני למשוך מיליארד דולר מקרן הפיתוח הלאומי שלה. הממשלה הקצתה עד כה רק 300 מיליון דולר לצורך סובסידיות מזון ותשלום דמי אבטלה.

תקציב הביטחון

המשמעות היא שהממשלה בהובלת חמינאי תצטרך להכריע השנה באילו תחומים היא מקצצת. היא תצטרך לבחור בין היתר אם לקצץ בסובסידיות המזון והדלק המוענקות לאוכלוסיית המדינה באופן מסורתי, לבין קיצוץ בתקציב הביטחון. בהתחשב בכך שעוד בנובמבר 2019 התעורר במדינה גל מחאה בגלל קיצוץ הסובסידיה של הדלק, ההנהגה האיראנית תתקשה לבחור באפשרות הראשונה.

הפגיעה ביצרני הנשק

למשבר הכלכלי האיראני יש השלכות על האיום הביטחוני מצד המדינה ועל יתר הזירות שבהן מתמודדת ישראל. למשטר האייאתולות יהיה פחות כסף בתקופה הקרובה כדי לממן את חיזבאללה, להזרים כסף לחמאס או לקיים את המעורבות שלו בסוריה. בהתאם לכך, ההשלכות של המשבר הכלכלי באיראן ניכרות גם בדיאלוג בין מערכת הביטחון הישראלית לבין משרד האוצר על תקציב הביטחון.

בצה"ל טורחים אמנם להזהיר מפני תסריט שבו האויבת מהמפרץ הפרסי מעוררת עימות מול ישראל דווקא כדי להקרין עוצמה או לשחרר את הלחצים הפנימיים מצד אוכלוסיית המדינה, אבל בפועל למשטר האיראני אין כיום משאבים למימון עימות עם ישראל, וכניסה לעימות ישיר כזה היא עבורו סיכון עצום.

יש לכך השלכות על ישראל, בין שמעריכים שאיראן תתרחק מכל עימות או שמא תעדיף עימות לא ישיר ודל תקציב הנשען על פעילות גרילה של בעלות הברית של המדינה הקרובות לגבול עם ישראל. בצה"ל ערים לכך, וצוותי חשיבה עוסקים בימים אלה בעדכון תרחיש הייחוס של עימות מול איראן והתקצוב הנדרש עבורו. יש במערכת הביטחון גם הבנה לכך שבעולם שלאחר הקורונה, התקציבים שיוענקו לה יהיו פחות נגישים.

הרמטכ"ל אביב כוכבי

הרמטכ"ל אביב כוכבי

לא מדובר כמובן רק בתקציבי הביטחון של ישראל ואיראן. תקציבי הביטחון בכל העולם צפויים להתכווץ. באוצר כבר מנתחים כיום את הפגיעה העתידית שעשויה להיות לתהליכים אלו בצבר ההזמנות של החברות הממשלתיות הפועלות בתחום הביטחוני — ובראשן התעשייה האווירית ורפאל. בהתחשב בכך שהדיווידנדים שמשלמות חברות אלו מגיעים לקופת המדינה, ההתכווצות הזו משמעה פגיעה נוספת בהכנסות המדינה.

בהתאם לכך, במערכת הביטחון כבר עוסקים כיום פחות בדרישות לתוספות תקציביות של מיליארדי שקלים לצבא, ויותר בניסיון לשכנע את המדינה להשקיע בפרויקטים צבאיים שיכולים לסייע למשק ולשוק התעסוקה. בתחילת יוני, לדוגמה, צפוי להתקיים טקס החתימה בין משרד הביטחון לבין חברות הבנייה שפיר ואוריין על פרויקט הקמת מרכז ההספקה של צה"ל בדרום, כחלק מהעברת בסיסי צה"ל לנגב.

בעולם זה של מלחמה על כל שקל, יידרש בית המשפט העליון לדון ביום ראשון בעתירתה של עמותת צדק פיננסי נגד הגדלות הרמטכ"ל המשולמות למשרתי הקבע הפורשים מצה"ל. מדובר בתשלומים העולים למשלם המסים כ–1.1 מיליארד שקל בשנה, והם כיכבו בדו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע.

צדק פיננסי, שהגישה את עתירתה באמצעות עו"ד מיקה שיינוק קטן, טוענת כי התשלומים חורגים מסמכות הרמטכ"ל, כי ההסדר שבבסיס תשלומים אלו לא היה אמור לאפשר הגדלת גמלה גורפת ל–98% מהפורשים — אלא הגדלה פרטנית של חלקם — ודורשת כי לא יינתנו תשלומים עתידיים וכי התשלומים שבוצעו בעבר במסגרת זו יוחזרו לקופת המדינה.

בחינה של התגובה שהגישה המדינה לעתירה מעלה כי פרקליט המדינה ובית המשפט צפויים למצוא את עצמם בסיטואציה ייחודית. האתגר שיעמוד בפני פרקליט המדינה יהיה גדול במיוחד לאור העמדה ובדה שתגובת המדינה אינה מייצגת עמדה ברורה, אלא מפרטת את הוויכוח בין משרד האוצר, שמתעקש על ביטול ההגדלות, ומערכת הביטחון, שמעוניינת להמשיך לשלם אותן.

בין העמדות הסותרות של האוצר ומערכת הביטחון, השופטים יתמודדו עם מצב שבו הפרקליטות מתקשה להציג עמדה חד־משמעית. לאור זאת אפשר להבין מדוע המדינה ביקשה לדחות את הדיון עד לכינונה של ממשלה קבועה — בקשה שנדחתה על ידי השופט יוסף אלרון, לאחר שעמותת צדק פיננסי הדגישה כי הדחייה עולה למשק הישראלי 3.5 מיליון שקל ביום.

מקור – דה מארקר

השאר תגובה

הירשם לניולנזר שלנו

[mc4wp_form id="69"]
%d בלוגרים אהבו את זה: